שְׁמוּאֵל ב׳ י״ח · כ׳

וַאֲמַר לֵיהּ יוֹאָב לָא גְבַר כְּשַׁר לְבַסָרָא אַתְּ יוֹמָא דֵין וּתְבַסֵר בְּיוֹם אוֹחֲרָן וְיוֹמָא הָדֵין לָא תְבַסֵר אֱלָהֵין דְבַּר מַלְכָּא מִית:

לא איש בשורה. לא ראוי לך לבשר בשורה כזאת:

ביום אחר. בעת יזדמן תשועה אחרת:

כי על כן. כי הבשורה ההיא תהיה על אשר הומת בן המלך, ולא תחשב לבשורה טובה:

ויאמר לו יואב לא איש בשורה אתה היום הזה, באשר בהבשורה הטובה הזאת היתה רצופה גם כן בשורה רעה ממיתת בן המלך, א"ל שאין ראוי שתמהר להיות אתה המבשר, רק בא' מג' פנים, א. אם הוא יומו, רצה לומר כי מנהג המלכים ליעד בכל יום איש מיוחד לבשרו את כל הנעשה ואז מחויב להגיד אם טוב ואם רע, נגד זה אמר לו לא איש בשורה אתה היום הזה, רצה לומר לא נתיעדת לכך, ב. מצד שיש בזה ספור תהלת ה' והשגחתו, ולברכו על הטובה וכמ"ש (פכ"ט) ברוך ה' אלהיך וכו', וראוי שתהיה על ידי בן הכהן, על זה אמר כי ובשרת ביום אחר, כי תוכל לבשר חסדי ה' כל הימים, ג. מצד שתרצה להודיע הטובה שנעשה היום, על זה אמר והיום הזה לא תבשר כי על כן בן המלך מת, ושבמה שתאמר כי שפט ה' את המלך מיד אויביו הלא תודיע מיתת בן המלך, שבו פגע משפט ה' בראשונה בשהיה הוא המורד העקרי, ועל כן רצה לומר על ששפט ה' משפט זה לכן מת, ואם כן היא בשורה רעה, שאין ראוי שתהיה על ידי איש טוב כמוך:

ובשרת ביום אחר. ר"ל כאשר יקרה דבר טוב ישמח בו דוד אז אשלח הבשורה בפיך: