וְעַתָּ֡ה שִׁלְח֣וּ מְהֵרָה֩ וְהַגִּ֨ידוּ לְדָוִ֜ד לֵאמֹ֗ר אַל־תָּ֤לֶן הַלַּ֙יְלָה֙ בְּעַֽרְב֣וֹת הַמִּדְבָּ֔ר וְגַ֖ם עָב֣וֹר תַּעֲב֑וֹר פֶּ֚ן יְבֻלַּ֣ע לַמֶּ֔לֶךְ וּלְכׇל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃

וּכְעַן שְׁלָחוּ בִּפְרִיעַ וְחַווּ לְדָוִד לְמֵימַר לָא תָבִית בְּלֵילְיָא בְּמַשְׁרֵי מַדְבְּרָא וְאַף מֶעְבַּר תֶּעְבַּר דִילְמָא יִתַּהֲנֵי לְמַלְכָּא וּלְכָל עַמָא דִי עִמֵיהּ:

אל תלן. כי פן יעשה כעצת אחיתופל, ובערמה אמרו שעצתי ישרה, למען לא אודיע לדוד להמלט הלילה:

וגם עבור תעבור. את הירדן:

פן יבולע. פן ישחת מה לדוד ולעמו, כאשר ירדפו אחריו הלילה:

יבולע. ענין השחתה, כמו (לקמן כ יט): למה תבלע נחלת ה׳:

ועתה שלחו מהרה וכו', אל תלן אתה בתוך העם ויותר מזה וגם עבור תעבור עם כל העם ופירושו אל תלן פן יבולע למלך, וגם עבור תעבור, פן יבולע לכל העם:

פן יבולע למלך ולכל העם אשר אתו. למען תתישב העצה ביניהם על זה או ירצה בזה פן ישחית מה שהוא למלך מנשיו ובניו וטפו ומה שהוא לכל העם אשר אתו ולא אמרו פן יבולע המלך לחלוק כבוד למלכות ושלא לפתוח פיו לרע כנגדו: