שְׁמוּאֵל ב׳ ט״ז · כ׳

וַאֲמַר אַבְשָׁלוֹם לַאֲחִיתוֹפֶל הֲבוּ לְכוֹן מִלְכָּא מַה נַעְבֵּיד:

הבו. אתה והזקנים שעמך, התייעצו ביניכם מה נעשה:

הבו. הזמינו, כמו (בראשית יא ז): הבה נרדה:

הבו לכם עצה, הנה אחרי שגלה חושי את מחשבותיו, כי לא יפיר האחוה עם דוד, רק אם לא יתרצה אל מלכות אבשלום אחרי ינוצח, ושיתאמץ כי יהיה שלום בין דוד ובין אבשלום כנ"ל, עמדו במלכות שני מיני יועצים מתפרדים איש מעל אחיו, עצת אחיתופל היה לאבד את דוד ולהחרימו, ועצת חושי תלך לאט עמו עד יסכים על מלכות אבשלום בטוב לבבו, ואבשלום הגם שהיה רוצה בלבבו שכן יקום כאשר אמר חושי כנ"ל, בכ"ז שאל בראשונה עצת אחיתופל, מטעם שיבואר בפסוק כ"ג אבל התנה עמו שימשיך גם את חושי ויתיעץ עמו, ועל זה אמר הבו לכם עצה, באופן שתהיה עצה מוסכמת משני יועצי המלך: