שְׁמוּאֵל ב׳ ט״ז · י״ח

וַאֲמַר חוּשַׁי לְאַבְשָׁלוֹם לָא אֱלָהֵין דְאִתְרְעֵי יְיָ וְעַמָא הָדֵין וְכָל אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל דִי לֵיהּ אֱהֵי וְעִמֵיהּ אָתִיב:

לא. רצה לומר: לא היה מהראוי שאלך עם אביך, כי אל המלך אשר בחר ה׳, והעם היושבים פה, וכל איש ישראל אשר איננו פה, לו אהיה לעבד, ועמו אשב. וכאומר: הנה אהבתי לאביך לא היתה מצד עצמו, כי אם מצד המלוכה:

(יח-יט) השאלות: מ"ש למי אני אעבוד הלא לפני בנו, מתראה כמהתל בו, כי הזה חסדו את ריעו שיעבוד את בנו הרודף את אביו ריעו להרגו בלי חמלה, ולמה כפל כאשר עבדתי וכו':

ויאמר חושי כמו ששם דוד בפיו כן דבר אל אבשלום, אמר, א. גם אם לא יאבה דוד בשום אופן להמליכו, ויצטרך להפר בריתו את דוד, הוא בוחר באבשלום מצד ג' דברים, א. שבו בחר ה', ב. וכל העם הזה היינו הסנהדרין ג. וכל איש ישראל: