וַיֵּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד וַאֲנָשָׁ֖יו בַּדָּ֑רֶךְ {ס} וְשִׁמְעִ֡י הֹלֵךְ֩ בְּצֵ֨לַע הָהָ֜ר לְעֻמָּת֗וֹ הָלוֹךְ֙ וַיְקַלֵּ֔ל וַיְסַקֵּ֤ל בָּאֲבָנִים֙ לְעֻמָּת֔וֹ וְעִפַּ֖ר בֶּעָפָֽר׃ {פ}

וַאֲזַל דָוִד וְגַבְרוֹהִי בְּאוֹרְחָא וְשִׁמְעִי אָזֵיל בִּסְטַר טוּרָא לְקִבְלֵיהּ אָזֵיל וּמְלַטֵט וּמְרַגֵם בְּאַבְנַיָא לְקִיבְלֵיהּ וּמַשְׁדֵי עַפְרָא:

בצלע. בעבר ובצד, כמו (שמות כז כו): צלע המשכן:

לעומתו. נגדו:

ועפר. זרק עפר, ולתוספת ביאור אמר בעפר, וכן (תהלים פ:י): ותשרש שרשיה:

לכן וילך דוד בדרך לא מש מן הדרך הגם ששמעי סקל באבנים לעומתו, פניו לא הסתיר מכלימותו ורוק כי קבל זאת באהבה: