וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם מִֽי־יְשִׂמֵ֥נִי שֹׁפֵ֖ט בָּאָ֑רֶץ וְעָלַ֗י יָב֛וֹא כׇּל־אִ֛ישׁ אֲשֶֽׁר־יִֽהְיֶה־לּוֹ־רִ֥יב וּמִשְׁפָּ֖ט וְהִצְדַּקְתִּֽיו׃

וַאֲמַר אַבְשָׁלוֹם מַן יְמַנַנִי דַיָנָא בְּאַרְעָא וְקָדָמַי יֵיתִי כָּל גְבַר דִיהֵי לֵיהּ דִין וּמַצוּ וְאַדִינַנֵיהּ בִקְשׁוֹט:

והצדקתיו. רצה לומר: הייתי מצדיק את הדין לדונו בצדק, כי מאד הייתי נותן לב להבין דבר המשפט:

ועלי. כמו ואלי:

ויאמר אבשלום, ב. הראה עוז מלך משפט אהב, במ"ש מי ישימני שופט בארץ כאומר איני מתאוה אל הנזר והמלכות, רק להיות שופט, למען אסיר המכשלה, ועלי יבא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו, כלל בזה ג' ענינים, א. שאז אנשי הריב אלי יבואו רצה לומר שישפוט בעצמו בלי אמצעי, ב. שאיש אשר לו ריב ומשפט, רצה לומר שהמשפט אתו בריבו (שזה ההבדל בין ריב ומשפט, הריב הוא הטענות, והמשפט הוא פסק הדין, ויש אשר לו ריב לבד, כמו שני בעלי דינים המכחישים זא"ז, ויש אשר לו ריב ומשפט, כמו ריב בנות צלפחד שהמשפט אתם כמ"ש ויקרב משה את משפטן לפני ה'), ואז יצדיקנו, ג. כיון במ"ש ועלי (תחת ואלי) שגם אם עליו יבא איש בריבו יצדיקנו וכ"ש שלא יחניף את בני משפחתו ושבטו: