שְׁמוּאֵל ב׳ ט״ו · כ״ד

וְהָא אַף צָדוֹק וְכָל לְוָאֵי עִמֵיהּ נַטְלִין יַת אֲרוֹן קְיָמָא דַייָ וַאֲקִימוּ יַת אֲרוֹנָא דַייָ וּסְלִיק אֶבְיָתָר עַד דִשְׁלִים כָּל עַמָא לְמֶעְבַּר מִן קַרְתָּא:

ויציקו. העמידו את הארון, ואביתר עלה עמו לצד מיוחד, עד שעברו כולם מן העיר ורבותינו ז״ל אמרו (יומא עג ב): שאז נסתלק אביתר מכהונה גדולה, כי שאל באורים ולא עלתה, ולצדוק עלתה, ומנהו תחתיו, ולא להיות מיד כהן גדול, כי הלא שלמה גרשו לאביתר מכהונה גדולה, כמו שכתוב במלכים א (ב כז), אלא שעתה סלקו מלשמשו, ובימי שלמה מנהו לצדוק לשמש אז:

ויציקו. ענין העמדה, כמו (שמואל א ב ח): כי לה׳ מצוקי ארץ, ורוצה לומר היסודות והעמודים שהארץ עומדת עליהם, והוא כמו ויציגו, כי אותיות גיכ״ק מתחלף:

(כד-כז) השאלות: מ"ש ויעל אביתר מחוסר ביאור, וכן מ"ש הרואה אתה:

ויציקו את ארון האלהים ויעל אביתר, נראה פירושו שעשו לארון מקום מצוק (מענין כי לה' מצוקי ארץ, השן האחד מצוק מצפון) רצה לומר מקום מבצר וגבוה להניחו עליו ואביתר הכ"ג עלה על הבימה הלז ועמד שם לפני הארון למשמרת לכבוד, וכן עמד עד תום כל העם וכו':

ויציקו את ארון האלהים. ר"ל שכבר העמידו אותו במקום אחר עד שעלה אביתר ועד שתם כל העם לעבור מן העיר ולפי שלא הגיע עדין אביתר אל המלך היו דברי המלך תחלה אל צדוק לבד ובסוף הענין היו דבריו גם כן עם אביתר כי אז הגיע אצל המלך ולזה אמר ויהונתן בן אביתר שני בניכם אתכם: