שְׁמוּאֵל ב׳ י״ד · ט״ו

וּכְעַן דַאֲתֵיתִי לְמַלָלָא קֳדָם מַלְכָּא רִבּוֹנִי יַת פִּתְגָמָא הָדֵין אֲרֵי דַחֲלוּנַנִי עַמָא וַאֲמַרַת אַמְתָךְ אֲמַלֵיל כְּעַן קֳדָם מַלְכָא מְאִים יַעְבֵּד מַלְכָּא יַת פִּתְגָמָא דְאַמְתֵיהּ:

ועתה. רוצה לומר: הואיל וכל דברי למשל נאמרו להמליץ טוב על אבשלום, פן תאמר למה את ממשלת משלים, היה לך לדבר דבריך כאשר המה, לזה אמרה: ועתה מה שבאתי לדבר הדבר הזה להיות למשל, כל זה היה לפי שכל העם הפחידוני, לומר: שהמלך יגער בך כאשר תחלי לדבר, כי הליועץ למלך נתנוך:

ותאמר. לזה אמרתי אדבר דברי בדומה לו, ואולי על ידי זה ימלא שאלתי:

(טו-יז) השאלות: למה כפל אשר באתי לדבר, ותאמר שפחתך אדברה, ותאמר שפחתך וכו':

ועתה אשר באתי רצה לומר זה היה מאת ה' שבאתי לדבר אל המלך הגם כי יראוני העם שאענש ע"ז, זאת שנית, מצד הדבר והמשל אשר נתן אלהים בלבי, וזה שכתוב ותאמר שפחתך אדברה נא אל המלך המשל הזה, ואולי יעשה המלך את דבר אמתו, רצה לומר הדבר והשאלה שבקשתי אני יעשה המלך בעצמו כי הוא הנידון והצריך לדבר זה: