שְׁמוּאֵל ב׳ י״ג · ט״ו

וּסְנָאָהּ אַמְנוֹן סִנְאָתָא רַבְּתָא לַחֲדָא אֲרֵי סַגִיאָה סִנְאָתָא דִי סְנָאָהּ מֵרִחֲמָתָא דִרְחִימָהּ וַאֲמַר לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי אֱזִילִי:

וישנאה. אולי גדפתו בדברים, ומה׳ היתה זאת לגלות חרפתו בקהל רב:

כי גדולה וכו׳. השנאה היתה בערכה יותר גדולה מערך האהבה הקדומה:

קומי לכי. ולא רצה שתשב עוד זמן מה בביתו:

וישנאה אחר שהיה תאוה כלביית מיד שנכבה רשף התאוה חלפה האהבה שלא היתה אהבה עצמיית, ואז בהכירו תועבת הנבלה הזאת שב לשנוא את הנושא שעל ידו נסבב לו זאת, וזה שכתוב גדולה השנאה מהאהבה שהאהבה בעצמה סבבה את השנאה שכשזכר תועבת האהבה הזאת, אשר היתה עתה לזרה בעיניו, נהפך לבו בקרבו לשנאה גדולה:

וישנאה אמנון שנאה גדולה. ידמה שנתעצמה כפי יכלתה לחלוק על רצונו ואולי הכאיבה אותו בזה ההתעצמות שהיה ביניהם או אמרה לו דברי חרפות ולזה שנאה כי כבר אמרה לו ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל או אולי אמרה לו דברים יותר קשים מאלו, והנה מרוב השנאה שלחה אמנון מביתו דרך בוז למדנו מזה שגדר השנאה הוא שלא ידבר עמו למרע ועד טוב ולפי שאמרו והוא שונא לו מתמול שלשום למדנו שאם לא דבר עמו שלשה ימים אינו גולה: