וְלָרָ֣שׁ אֵֽין־כֹּ֗ל כִּי֩ אִם־כִּבְשָׂ֨ה אַחַ֤ת קְטַנָּה֙ אֲשֶׁ֣ר קָנָ֔ה וַיְחַיֶּ֕הָ וַתִּגְדַּ֥ל עִמּ֛וֹ וְעִם־בָּנָ֖יו יַחְדָּ֑ו מִפִּתּ֨וֹ תֹאכַ֜ל וּמִכֹּס֤וֹ תִשְׁתֶּה֙ וּבְחֵיק֣וֹ תִשְׁכָּ֔ב וַתְּהִי־ל֖וֹ כְּבַֽת׃

וּלְמִסְכֵּינָא לֵית כָּל מִדָעַם אֱלָהֵין אִמַרְתָּא חֲדָא זְעֵירָא דְזַבְּנָא וְקַיְימָהּ וּרְבַת עִמֵיהּ וְעִם בְּנוֹהִי כַּחֲדָא מִפִּתֵּיהּ אֲכָלַת וּמִכּוֹסֵיהּ שַׁתְיָא וּבְחֵיקֵיהּ שָׁכְבָא וַהֲוַת לֵיהּ כִּבְרַתָּא:

ויחיה. היה מפרנסה במזון, והיתה חביבה עליו עד שגדלה עמו בחדרו, והוא מדרך מליצה והפלגה:

אין כל. לא כלום:

ויחיה. ענין הספקת הצורך, כמו (בראשית מה ה): למחיה שלחני:

ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה שזה המשל לאוריה שלא היה לו רק בת שבע שלקחה בקטנותה כמ"ש חכמינו זכרונם לברכה, ועל זה אמר קטנה, אשר קנה על ידי קדושין ויחיה ותגדל עמו עד שהיתה ראויה לאיש, ועם בניו יחדו כי היו לו בנים מאשה אחרת, מפתו תאכל וכו' וזה המגדיל החטא, כפי גודל העוני וכפי גודל האהבה שהיה לו אל הדבר: