שְׁמוּאֵל ב׳ י״ב · כ״ה

וּשְׁלַח בְּיַד נָתָן נְבִיָא וּקְרָא יַת שְׁמֵיהּ יְדִידְיָה בְּדִיל יְיָ:

וישלח. אבל ה׳ שלח ביד נתן, ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה׳, ורוצה לומר: מה שקראה היא שמו בעבור אהבת ה׳ ׳וה׳ אהבו׳, קרא הוא שמו בעבור אהבת ה׳, ׳ידידיה׳:

ידידיה. רוצה לומר אהוב לה׳, כי ידיד הוא ענין אהבה:

וישלח ביד נתן להודיע לו זה ועל אהבת ה' קרא שמו גם ידידיה:

ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה'. ראוי שיתבאר לך מזה שדוד לא חטא למפרע בענין אשת איש אחר שמת בעלה כי ההולך למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו ואחר שמת במלחמה נתבאר הענין למפרע שלא היתה אשת אוריה כשבא עליה דוד שאם לא היה הענין כן איך לא צוהו הש"י ע"י נביאו שיעזבה והאשה המזנה אסורה לבעל ואסורה לבועל כמו שנתבאר בענין הסוטה ואיך אהב הש"י את הילד ורצה שתהיה ממנו הממלכה אבל על כל פנים ראוי שנאמין כי לא חטא דוד בבעילת בת שבע אחר שכבר נהרג בדבר המלחמה והנה לולי מהר דוד הנה היתה לו בת שבע לאשה אחר שאנחנו רואים שכבר רצה הש"י שתהיה ממנה הממלכה אשר נשבע השם שתהיה לדוד ולזה אמרו רז"ל ראויה היתה בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה: