וַיְהִ֛י בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י וַיָּ֣מׇת הַיָּ֑לֶד וַיִּֽרְאוּ֩ עַבְדֵ֨י דָוִ֜ד לְהַגִּ֥יד ל֣וֹ ׀ כִּי־מֵ֣ת הַיֶּ֗לֶד כִּ֤י אָֽמְרוּ֙ הִנֵּה֩ בִֽהְי֨וֹת הַיֶּ֜לֶד חַ֗י דִּבַּ֤רְנוּ אֵלָיו֙ וְלֹא־שָׁמַ֣ע בְּקוֹלֵ֔נוּ וְאֵ֨יךְ נֹאמַ֥ר אֵלָ֛יו מֵ֥ת הַיֶּ֖לֶד וְעָשָׂ֥ה רָעָֽה׃

וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה וּמִית רַבְיָא וּדְחִילוּ עַבְדֵי דָוִד לְחַוָאָה לֵיהּ אֲרֵי מִית רַבְיָא אֲרֵי אֲמַרוּ כַּד הֲוָה רַבְיָא קַיָם מַלֵילְנָא עִמֵיהּ וְלָא קַבֵּיל מִנָנָא וְאֵיכְדֵין נֵימַר לֵיהּ מִית רַבְיָא וְיַעְבֵּד בִּישָׁא:

ביום השביעי. לימי החולי, או לימי לידתו:

כי מת. אשר מת:

ולא שמע. בעבור גודל התוגה:

ועשה רעה. רוצה לומר: יחבל בעצמו:

ביום השביעי למהרי"א היה שביעי ללידה ולכן לא נהג אבילות: