שְׁמוּאֵל ב׳ י״ב · י״א

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הָא אֲנָא מְקַיֵים עֲלָךְ בִּישָׁא מִבֵּיתָךְ וְאֶדְבַר יַת נְשָׁךְ לְעֵינָךְ וְאֶתֵּן לְחַבְרָךְ וְיִשְׁכּוֹב עִם נְשָׁךְ לְעֵינֵי שִׁמְשָׁא הָדָא:

מביתך. אחד מאנשי ביתך יעשה לך הרעה:

לעיניך. על כי ידע מזה ולא היה לאל ידו למחות בדבר, הרי היא כאלו נעשתה לעיניו:

לרעיך. כי אבשלום היה אז מלך כמוהו, ולרעהו יחשב:

לעיני השמש. רצה לומר: בגלוי ובפרסום רב:

מקים. מעמיד:

(יא-יב) ב. כה ונגד עונש הפעולה, ישלם כמדתו במה שיקים עליו רעה מביתו ויקח את נשיו, שהם עשר פילגשיו, אמנם נגד שהוא עשה בסתר יפרע ממנו בגלוי: