שְׁמוּאֵל ב׳ י׳ · י״ב

תְּקֵף וְנִתְקַף עַל עַמָנָא וְעַל קִירְוֵי אֱלָהָנָא וַיָי יַעְבֵּד דְתַקֵן קֳדָמוֹהִי:

חזק ונתחזק. חזק אתה והעם אשר עמך, וגם אנו נתחזק:

בעד עמנו. שלא ילכו בשבי:

ובעד ערי וגו׳. שלא יכבשום האויב:

וה׳ יעשה הטוב וגו׳. רצה לומר: ואם בכל ההתחזקות לא נועיל, יעשה ה׳ הטוב בעיניו, ונקבל באהבה:

חזק וצוהו שיתחזק, א. בעד עם ה', ב. בעד ערי אלהינו שאם יחזק האויב ילך להחריב ערי ארץ ישראל, והודיע בזה כי תשועת ה' צריכה שתי הכנות, א. ההכנה הטבעיית ואמרו חכמינו זכרונם לברכה ד' צריכים חזוק דרך ארץ שנאמר חזקו ונתחזקה, ב. ההכנה המחשביית לשם ה', ועל זה אמר בעד אלהינו, ואז ה' הטוב בעיניו יעשה לעזור כפי ההכנה הראויה:

חזק ונתחזק בעד עמנו. למדנו מזה שאין ראוי לסמוך על הנס אבל ראוי שישתדל האדם בהצלתו לפי מה שאפשר ואז יעזור הש"י כי הש"י לא יחדש המופתים רק במקומות הכרחיים כמו שזכרנו פעמים רבות: