שְׁמוּאֵל ב׳ א׳ · י׳

וְקָמִית עֲלוֹהִי וּקְטַלְתֵּיהּ אֲרֵי יָדַעְנָא אֲרֵי לָא יְחֵי בָתַר דִי נְפַל וּנְסֵיבִית כְּלִילָא דִי עַל רֵישֵׁיהּ וְטוֹטַפְתָּא דְעַל דַרְעֵיהּ וְאַיְתֵיתִינוּן לְוַת רִבּוֹנִי הַלְכָא:

כי לא יחיה. אי אפשר לו להשאר חי אחרי ההפלה שנפל על חרבו:

הנזר. העטרה:

ואצעדה. שם העדי שעל הזרוע, וכן (במדבר לא נ): אצעדה וצמיד:

ואמותתהו גמרתי מיתתו (שכבר הומת על ידי החרב שנפל עליה) ובאר שעשיתי זה כי ידעתי שבל"ז לא יחיה אחרי נפלו, וגם הרוחתי על ידי כן שלקחתי הנזר מעל ראשו ואביאם אל אדוני שהוא הראוי ללבשם תחתיו:

כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו. ר"ל שלא התיר לעצמו הריגת שאול אלא מפני שנתברר לו שאי אפשר שיחיה אחרי נפלו על חרבו אם מצד המכה שהוכה בו אם מפני שלא יוכל לנוס ולהמלט מן שונאיו שהשיגוהו: