וַיַּ֨עַן שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־שָׁא֗וּל וַיֹּ֙אמֶר֙ אָנֹכִ֣י הָרֹאֶ֔ה עֲלֵ֤ה לְפָנַי֙ הַבָּמָ֔ה וַאֲכַלְתֶּ֥ם עִמִּ֖י הַיּ֑וֹם וְשִׁלַּחְתִּ֣יךָ בַבֹּ֔קֶר וְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ אַגִּ֥יד לָֽךְ׃

וְאָתֵיב שְׁמוּאֵל יַת שָׁאוּל וַאֲמַר אֲנָא חֶזְוַיָא סַק לָקֳדָמַי לְבֵית אַסְחֲרוּתָא וְתֵיכְלוּן עִמִי יוֹמָא דֵין וְאֶשְׁלְחִינָךְ בְּצַפְרָא וְכָל דִי בְּלִבָךְ אֲחַוֵי לָךְ:

וכל אשר בלבבך. כל אשר תחפוץ לדעת אגיד לך:

ושלחתיך. לפי שאין דרך ללכת בלא נטילת רשות, אמר ושלחתיך: