וַיֹּ֕אמֶר זֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיכֶ֑ם אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ׃

וַאֲמַר דֵין יְהֵי נִימוּסָא דְמַלְכָּא דִי מְלַךְ עֲלֵיכוֹן יַת בְּנֵיכוֹן יַדְבֵּר וִימַנֵי לֵיהּ בִּרְתִיכוֹהִי וּבְפָרָשׁוֹהִי וְרָדְפִין קֳדָם רְתִיכוֹהִי:

משפט המלך. העולה על רוחו מבלי פנות אל משפט התורה:

יקח ושם לו. יקח אותם בחזקה, וישימם במוליכי מרכבתו וברוכבי הסוסים, ולרוץ רגלי לפני מרכבתו:

ורצו. ענין מהירת ההליכה:

ויאמר זה יהיה משפט. והנה הודיע שמואל לישראל את משפט המלך ר"ל שיקח המעשר מהם ואחשוב שאין המלך מותר באותם הענינים שזכר אבל רצה שמואל ליראם ולבהלם והודיעם מה שיעשה המלך כשיתחזק על ממלכתו כשיקשה להם ממה שאי אפשר לעשותו מצד משפטי התורה: