וַעֲשִׂיתֶם֩ צַלְמֵ֨י (עפליכם) [טְחֹרֵיכֶ֜ם] וְצַלְמֵ֣י עַכְבְּרֵיכֶ֗ם הַמַּשְׁחִיתִם֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וּנְתַתֶּ֛ם לֵאלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל כָּב֑וֹד אוּלַ֗י יָקֵ֤ל אֶת־יָדוֹ֙ מֵֽעֲלֵיכֶ֔ם וּמֵעַ֥ל אֱלֹהֵיכֶ֖ם וּמֵעַ֥ל אַרְצְכֶֽם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וְתַעְבְּדוּן צַלְמֵי טְחוֹרֵיכוֹן וְצַלְמֵי עַכְבְּרֵיכוֹן דִמְחַבְּלִין יַת אַרְעָא וְתִתְּנוּן קֳדָם אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל יְקָרָא מָאִים תָּנוּחַ מְחָתֵיהּ מִנְכוֹן וּמִן טַעֲוַתְכוֹן וּמִן אַרְעֲכוֹן:
צלמי וכו׳ המשחיתים וכו׳. רצה לומר: עשו צלמי דמות העפולים והעכברים, אשר הם משחיתים וכו׳:
ונתתם וכו׳ כבוד. רצה לומר: לא שהוא צריך לזה, אלא תנו לכבודו:
אולי יקל. בעבור הכבוד אשר תעשו לו:
מעליכם. על הסרנים יאמר:
ומעל ארצכם. מעל יושבי ארצכם, מותר העם:
את הארץ. את אנשי הארץ:
