וְהָֽאֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־מֵ֔תוּ הֻכּ֖וּ (בעפלים) [בַּטְּחֹרִ֑ים] וַתַּ֛עַל שַֽׁוְעַ֥ת הָעִ֖יר הַשָּׁמָֽיִם׃ {ס}

וְגַבְרַיָא דִי לָא מִיתוּ לָקוּ בַּטְחוֹרִין וּסְלִיקַת צִוְחַת קַרְתָּא לְצֵית שְׁמַיָא:

אשר לא מתו. בהמגפה:

השמים. הוא מדרך גוזמא, ורצה לומר גדלה מאוד עד למעלה:

שועת. צעקת: