וַֽיִּכְרְתוּ֙ אֶת־רֹאשׁ֔וֹ וַיַּפְשִׁ֖טוּ אֶת־כֵּלָ֑יו וַיְשַׁלְּח֨וּ בְאֶֽרֶץ־פְּלִשְׁתִּ֜ים סָבִ֗יב לְבַשֵּׂ֛ר בֵּ֥ית עֲצַבֵּיהֶ֖ם וְאֶת־הָעָֽם׃

וּפְסַקוּ יַת רֵישֵׁיהּ וְחַלִיצוּ זְיָנֵיהּ וּשְׁלָחוּ בְּאַרְעָא דִפְלִשְׁתָּאֵי סְחוֹר סְחוֹר לְבַסָרָא בֵּית טַעֲוַתְהוֹן וְיַת עַמָא:

כליו. בגדיו וכלי זיינו:

וישלחו. את שלוחיהם:

בית עצביהם. אנשי בית עבודה זרה הקרוים עצבים, כי מעציבים לב עובדיהם, צועקים אליהם ואינם עונים: