וַתִּכְבַּ֤ד הַמִּלְחָמָה֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַיִּמְצָאֻ֥הוּ הַמּוֹרִ֖ים אֲנָשִׁ֣ים בַּקָּ֑שֶׁת וַיָּ֥חֶל מְאֹ֖ד מֵהַמּוֹרִֽים׃

וְתַקִיפוּ עָבְדֵי קְרָבָא עַל שָׁאוּל וְאַשְׁכְּחוֹהִי קַשְׁתַּיָא גַבְרִין דְאוּמָנִין לְמֵיגַד בְּקַשְׁתָּא וּדְחִיל לַחֲדָא מִקַשְׁתַּיָא:

אל שאול. כי בניו כבר הרגו, והיתה כל פני המלחמה אליו לבד:

המורים אנשים בקשת. כמו אנשים המורים בקשת, ורצה לומר: שמצאו מקומו אשר נטמן בה, ופחד מהם שלא יתעללו בו:

המורים. הזורקים בחצים, כמו (לעיל כ לו): אשר אנכי מורה:

ויחל. מלשון חלחלה ופחד: