וַתֵּ֨צֶר לְדָוִ֜ד מְאֹ֗ד כִּֽי־אָמְר֤וּ הָעָם֙ לְסׇקְל֔וֹ כִּי־מָ֙רָה֙ נֶ֣פֶשׁ כׇּל־הָעָ֔ם אִ֖ישׁ עַל־בָּנָ֣ו וְעַל־בְּנֹתָ֑יו וַיִּתְחַזֵּ֣ק דָּוִ֔ד בַּיהֹוָ֖ה אֱלֹהָֽיו׃ {ס}

וְעָקַת לְדָוִד לַחֲדָא אֲרֵי אֲמַרוּ עַמָא לְמִרְגְמֵיהּ אֲרֵי מָרַת נַפְשָׁא דְכָל עַמָא גְבַר עַל בְּנוֹהִי וְעַל בְּנָתֵיהּ וְאַתְקֵיף דָוִד בְּמֵימְרָא דַייָ אֱלָהֵיהּ:

ותצר לדוד מאד. רצה לומר: מלבד הצרה שנשבו נשיו, כי עוד אמרו העם לסקלו באבנים, על שהיה מסבב לרדת למלחמה עם אכיש, והיה זה סיבה לשיבואו עמלק ועשו מה שעשו:

ויתחזק. עם כל זה היה דוד מתחזק עצמו להשען בה׳:

לסקלו. לרגמו באבנים: