וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶל־צִ֣קְלַ֔ג וַיְשַׁלַּ֧ח מֵהַשָּׁלָ֛ל לְזִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה לְרֵעֵ֣הוּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה לָכֶם֙ בְּרָכָ֔ה מִשְּׁלַ֖ל אֹיְבֵ֥י יְהֹוָֽה׃ {ס}

וַאֲתָא דָוִד לְצִקְלַג וְשַׁדֵר מִבִּזְתָא לְסָבֵי יְהוּדָה לְרַחֲמוֹהִי לְמֵימַר הָא לְכוֹן מַתָּנָא מִבִּזַת סַנְאֵי עַמָא דַיָי:

לרעהו. לכל רעה ורעה, וכן (איוב מב י): בהתפללו בעד רעהו:

ברכה. מנחה ומתנה, כמו (לעיל כה כז): ועתה הברכה: