שְׁמוּאֵל א׳ ג׳ · י״א

וַאֲמַר יְיָ לִשְׁמוּאֵל הָא אֲנָא עָבִיד פִתְגָמָא בְּיִשְׂרָאֵל דְכָל דְיִשְׁמְעִינֵיהּ יִצְלָן תַּרְתֵּין אוּדְנוֹהִי:

תצלינה שתי אזניו. ירעדו אזניו מגודל החרדה, והכונה היא על לקיחת הארון:

תצלינה. ענין תנועה ורעדה, כמו (חבקוק ג טז): לקול צללו שפתי:

ואמר כי כל שומעו תצלינה שתי אזניו להפלגת קושי הענין הזה יהיה הקול ההוא מרעיד האנשים וכאילו מחוזק הקורא מהקול ההוא תתחדר הצלילה וההברה באוזן: