וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו וַֽיִּפְשְׁט֛וּ אֶל־הַגְּשׁוּרִ֥י (והגרזי) [וְהַגִּזְרִ֖י] וְהָעֲמָלֵקִ֑י כִּ֣י הֵ֜נָּה יֹשְׁב֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר מֵעוֹלָ֔ם בּוֹאֲךָ֥ שׁ֖וּרָה וְעַד־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וּסְלִיק דָוִד וְגַבְרוֹהִי וְאִתְנְגִידוּ עַל גְשׁוּרָאֵי וְעַל גִזְרָאֵי וַעֲמַלְקָאֵי אֲרֵי אִינוּן יַתְבַת אַרְעָא דְמֵעַלְמָא מַעֲלָנָא דְחַגְרָא וְעַד אַרְעָא דְמִצְרַיִם:

כי הנה וכו׳. רצה לומר: לפי שהיו מעולם מיושבי הארץ ההיא, ולא באה עליהם מלחמה לטרדם ממנה, לזה לא היו נשמרים, ועשה בהם דוד כרצונו:

ויפשטו. התפזרו כדרך הנלחמים:

בואך שורה. עד אשר תבוא לשור, וכאלו ידבר עם מי שמכיר המקום: