וַיֹּ֤אמֶר אֲבִישַׁי֙ אֶל־דָּוִ֔ד סִגַּ֨ר אֱלֹהִ֥ים הַיּ֛וֹם אֶת־אוֹיִבְךָ֖ בְּיָדֶ֑ךָ וְעַתָּה֩ אַכֶּ֨נּוּ נָ֜א בַּחֲנִ֤ית וּבָאָ֙רֶץ֙ פַּ֣עַם אַחַ֔ת וְלֹ֥א אֶשְׁנֶ֖ה לֽוֹ׃

וַאֲמַר אֲבִישַׁי לְדָוִד מְסַר יְיָ יוֹמָא דֵין יַת בְּעֵיל דְבָבָךְ בִּידָךְ וּכְעַן אֶמְחִינֵיהּ כְּעַן בְּמוּרְנִיתָא וְאַבְרְזִינֵיהּ בְּאַרְעָא זִמְנָא חָדָא וְלָא אֶשְׁנֵי לֵיהּ:

ובארץ. עד שתנעץ החנית גם בארץ:

פעם אחת. את זה אעשה בפעם אחת, ולא אצטרך להכותו מכה שניה:

סגר. ענין מסירה, כמו (עמוס א ו): להסגיר לאדום:

אשנה. מלשון שנים: