וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ חַי־יְהֹוָ֔ה כִּ֥י אִם־יְהֹוָ֖ה יִגֳּפֶ֑נּוּ אֽוֹ־יוֹמ֤וֹ יָבוֹא֙ וָמֵ֔ת א֧וֹ בַמִּלְחָמָ֛ה יֵרֵ֖ד וְנִסְפָּֽה׃

וַאֲמַר דָוִד קַיָם הוּא יְיָ אֱלָהֵין מִן קֳדָם יְיָ יִתְמְחֵי אוֹ יוֹמֵיהּ יִמְטֵי וִימוּת אוֹ בִקְרָבָא יֵחוּת וְיִתְקְטֵל:

חי ה׳. חזר לישבע ואמר: חי ה׳ שלא יאריך עוד ימים רבים, כי או ה׳ יגפנו בלא יומו, או מהר יבוא יומו וימות במיתה טבעית, או ימות במלחמה:

ונספה. ענין כליון, כמו (לקמן כז א): עתה אספה:

חי ה' כי אם ה' יגפנו. ר"ל להמיתו בלא עתו על צד העונש:

או יומו יבא ומת. ר"ל הקץ המוגבל לו לחיות כי זה הקץ מתחלף לפי עת הליד':

או במלחמה ירד ונספה. ר"ל שהוא בעצמו מצד בחירתו יסבב שימות בלא עתו וזה כי מי שלא בא עתו עדין הנה יתכן בבאו במקום הסכנה שימות בלא עתו וכבר זכרו זה בעלי חכמת משפטי הכוכבים בספריהם והוא עוד דעת תורתנו השלמה ולזה צותה לעשות מעקה לגגים למלט הבאים שם מהנפילה: