וַיּ֨וֹסֶף ע֤וֹד דָּוִד֙ לִשְׁא֣וֹל בַּיהֹוָ֔ה וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהֹוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר ק֚וּם רֵ֣ד קְעִילָ֔ה כִּי־אֲנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃

וְאוֹסִיף עוֹד דָוִד לְמִשְׁאַל בְּמֵימְרָא דַייָ וְקַבֵּיל צְלוֹתֵיהּ יְיָ וַאֲמַר קוּם חוֹת לִקְעִילָה אֲרֵי אֲנָא מְסַר יַת פְלִשְׁתָּאֵי בִּידָךְ:

ויוסף וכו׳. בכדי לאמץ לב אנשיו שאל שוב: