וּמַלְאָ֣ךְ בָּ֔א אֶל־שָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר מַהֲרָ֣ה וְלֵ֔כָה כִּֽי־פָשְׁט֥וּ פְלִשְׁתִּ֖ים עַל־הָאָֽרֶץ׃

וְאִזְגַדָא אֲתָא לְוַת שָׁאוּל לְמֵימָר אוֹחִי וֶאֱזֵל אֲרֵי אִתְנְגִידוּ פְלִשְׁתָּאֵי עַל אַרְעָא:

ומלאך בא. ועד שלא תפשם, בא שליח אליו ללכת מול פלשתים:

פשטו. התפזרו כדרך הנלחמים, וכן (לקמן כז י): אל פשטתם היום:

ומלאך בא אל שאול לאמר מהרה ולכה. באר בזה הספור מה נפלא עוצם השגחת השם על אהוביו ואיך הציל דוד עם היותו בעוצם הסכנה: