הַיּ֧וֹם הַחִלֹּ֛תִי (לשאול) [לִשְׁאׇל־]ל֥וֹ בֵאלֹהִ֖ים חָלִ֣ילָה לִּ֑י אַל־יָשֵׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ בְּעַבְדּ֤וֹ דָבָר֙ בְּכׇל־בֵּ֣ית אָבִ֔י כִּ֠י לֹֽא־יָדַ֤ע עַבְדְּךָ֙ בְּכׇל־זֹ֔את דָּבָ֥ר קָטֹ֖ן א֥וֹ גָדֽוֹל׃

יוֹמָא דֵין שְׁרִיתִי לְמִשְׁאַל לֵיהּ בְּמֵימְרָא דַייָ חַס לִי לָא יְשַׁוֵי מַלְכָּא בְּעַבְדֵיהּ פִּתְגָמָא בְּכָל בֵּית אַבָּא אֲרֵי לָא יְדַע עַבְדָךְ בְּכָל דָא פִּתְגַם זְעֵיר אוֹ רַב:

היום החלותי. וכי היום היה ההתחלה לשאל לו באלהים, הלא מאז שאלתי לו, בהיות כי הוא היה המוציא והמביא:

חלילה לי. לעשות זאת במרד ובמעל:

דבר. רצה לומר: דבר אשמה:

בכל. כמו ובכל בית אבי:

בכל זאת. במה שמרד דוד בך:

היום החלותי לשאול לו באלהים. ר"ל וכי היום החלותי לשאול לו באלהים שתחשדני בזה הלא כמה פעמי' שאלתי לו באלהים בשליחותך על דבר מלחמות ישראל כי הוא המוציא והמביא את ישראל:

בעבדו דבר בכל בית אבי. ר"ל ולא בכל בית אבי ואמנם אמר זה לפי שכבר נר' לו שחשדם שאול כלם לפי שקראם כלם לבא לפניו: