וַיֹּ֤אמֶר אֵלָו֙ שָׁא֔וּל לָ֚מָּה קְשַׁרְתֶּ֣ם עָלַ֔י אַתָּ֖ה וּבֶן־יִשָׁ֑י בְּתִתְּךָ֨ ל֜וֹ לֶ֣חֶם וְחֶ֗רֶב וְשָׁא֥וֹל לוֹ֙ בֵּֽאלֹהִ֔ים לָק֥וּם אֵלַ֛י לְאֹרֵ֖ב כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ {ס}

וַאֲמַר לֵיהּ שָׁאוּל לְמָה מְרַדְתּוּן עֲלַי אַתְּ וּבַר יִשַׁי בְמַתְּנָךְ לֵיהּ מָזוֹן וְחַרְבָּא וּשְׁאָלִית לֵיהּ בְּמֵימְרָא דַייָ לְמֵיקַם עֲלַי לִכְמָנָא כְּיוֹמָא הָדֵין:

בתתך. במה שנתת לו לחם וכו׳, נראה שקשרתם עלי להקימו לאורב: