וַיְשַׁנּ֤וֹ אֶת־טַעְמוֹ֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּתְהֹלֵ֖ל בְּיָדָ֑ם וַיְתָו֙ עַל־דַּלְת֣וֹת הַשַּׁ֔עַר וַיּ֥וֹרֶד רִיר֖וֹ אֶל־זְקָנֽוֹ׃ {ס}

וְאַשְׁנֵי יַת טַעְמֵיהּ בְּעֵינֵיהוֹן וְאִשְׁתְּמַם בִּידֵיהוֹן וּמְסָרֵט עַל דָשֵׁי תַרְעָא וּמָחַת רִירֵיהּ עַל דִקְנֵיהּ:

וישנו את טעמו. שינה את דבריו לפניהם, ועשה מעשה סכלות בהיותו בידם, ועשה סימנים ושריטות על הדלתות והוריד וכו׳, וכל זה עשה למען יחשבו שאין זה דוד:

וישנו. מלשון השתנות וחלוף:

טעמו. ענין דבור החכמה, כמו (איוב יב כ): וטעם זקנים יקח:

ויתהולל. ענין סכלות, כמו (שם פסוק וז): ושופטים יהולל:

ויתו. ענין רושם ושריטה, כמו (יחזקאל ט ד): והתוית תיו:

רירו. רוקו, כמו (איוב ו ו): בריר חלמות:

וישנו את טעמו. הוא מענין וטעם זקנים יקח והרצון ששנה דבריו באופן שהיה נראה כי בבלי דעת דבר ועשה עצמו הולל:

ויתו על דלתות השער. ר"ל שהיה מתוה תו ורושם על דלתות השער על צד השטות והיה מוריד ריר פיו על זקנו: