וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָתָ֜ן אֶל־דָּוִ֗ד יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־אֶחְקֹ֣ר אֶת־אָבִ֗י כָּעֵ֤ת ׀ מָחָר֙ הַשְּׁלִשִׁ֔ית וְהִנֵּה־ט֖וֹב אֶל־דָּוִ֑ד וְלֹא־אָז֙ אֶשְׁלַ֣ח אֵלֶ֔יךָ וְגָלִ֖יתִי אֶת־אׇזְנֶֽךָ׃

וַאֲמַר יְהוֹנָתָן לְדָוִד יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל אֲרֵי אֶבְדוֹק יַת אַבָּא בְּעִדָנָא הָדֵין מְחַר אוֹ בְּיוֹמָא תְּלִיתָאָה וְהָא פִתְגָמַיָא תַקְנִין מִתְאַמְרִין עַל דָוִד וְלָא מִכְּעַן אֶשְׁלַח לְוָתָךְ וַאֲחַוֵי לָךְ:

ה׳ אלהי ישראל. רצה לומר: הריני נשבע בה׳ וכו׳:

כעת מחר. כעת הזאת ביום מחר השלישית, והוא יום שאחר ראש חדש:

והנה טוב. כשתהיה ההודעה טובה:

ולא אז וכו׳. וכי לא אז אשלח אליך לבשרך טובה, בתמיה:

אחקור. מלשון חקירה ודרישה: