וַיִּ֨חַר לְשָׁא֜וּל מְאֹ֗ד וַיֵּ֤רַע בְּעֵינָיו֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיֹּ֗אמֶר נָתְנ֤וּ לְדָוִד֙ רְבָב֔וֹת וְלִ֥י נָתְנ֖וּ הָאֲלָפִ֑ים וְע֥וֹד ל֖וֹ אַ֥ךְ הַמְּלוּכָֽה׃

וּתְקֵיף לְשָׁאוּל לַחֲדָא וּבְאֵשׁ בְּעֵינוֹהִי פִּתְגָמָא הָדֵין וַאֲמַר יְהָבוּ לְדָוִד רִיבְוָן וְלִי יְהָבוּ אַלְפַיָא וּמִכְּעַן לָא אִשְׁתָּאֲרַת לֵיהּ אֱלָהֵין מַלְכוּתָא:

נתנו לדוד. רצה לומר: בהשיר אמרו על דוד שהכה רבבות וכו׳, ועוד מה נשאר לתת לו, ואך המלוכה לבדה נשארה, כאומר הנה על פי הדברים האלה קרוב הוא למלוך:

נתנו. ענינו האמירה על הדבר, וכן (לעיל א טז): אל תתן את אמתך: