וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗ם בְּשׁ֤וּב דָּוִד֙ מֵהַכּ֣וֹת אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַתֵּצֶ֨אנָה הַנָּשִׁ֜ים מִכׇּל־עָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ (לשור) [לָשִׁ֣יר] וְהַמְּחֹל֔וֹת לִקְרַ֖את שָׁא֣וּל הַמֶּ֑לֶךְ בְּתֻפִּ֥ים בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְשָׁלִשִֽׁים׃

וַהֲוָה בְּמֵיעַלְהוֹן כַּד תַּב דָוִד מִלְמִקְטַל יַת פְּלִשְׁתָּאָה וּנְפַקָא נְשַׁיָא מִכָּל קִירְוֵי יִשְׂרָאֵל לְשַׁבָּחָא בְּחִנְגַיָא לָקֳדָמוּת שָׁאוּל מַלְכָּא בְּתֻפִּין בְּחֶדְוָא וּבְצֶלְצְלִין:

בבואם. כשבאו אנשי המלחמה אל ארצם:

והמחולות. רצה לומר: והמחולות בידם:

בתופים. כמו ובתופים:

לשיר. לשורר:

והמחולות. שם כלי שיר, כמו (שמות טו כ): בתופים ובמחולות:

ובשלשים. כלי שיר בעלת שלשת יתרים:

בשמחה ובשלשים. ענינו כענין הלא כתבתי לך שלישים והם דברים נפלאים ונכבדים ובזה יאמר שהן היו אומרות בשיריהן דברים נכבדים ומהמאמרים ההם היה אמרם הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו כאילו התנבאו על מעלת דוד שיהיה למעלה ממעלת שאול: