וַיֵּצְא֖וּ שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיְהִ֣י ׀ מִדֵּ֣י צֵאתָ֗ם שָׂכַ֤ל דָּוִד֙ מִכֹּל֙ עַבְדֵ֣י שָׁא֔וּל וַיִּיקַ֥ר שְׁמ֖וֹ מְאֹֽד׃ {ס}

וּנְפָקוּ רַבְרְבֵי פְלִשְׁתָּאֵי וַהֲוָה בִזְמַן מִפַּקְהוֹן אַצְלַח דָוִד מִכָּל עַבְדֵי שָׁאוּל וּסְגֵי שְׁמֵיהּ לַחֲדָא:

ויצאו. לפשוט בארץ ישראל לשלול שלל, ובכל עת צאתם, הצליח דוד להכות בהם יותר מכל עבדי שאול, ונעשה בזה מכובד בעיני כל:

מדי. בכל זמן, וכן (לעיל א ז): מדי עלותה:

שכל. הצליח:

וייקר. מלשון יקר ומכובד:

שכל דוד מכל עבדי שאול. ר"ל שהצליח במלחמה יותר מכלם:

וייקר שמו מאד. ר"ל שכל מי שהיה מזכיר שמו היה מזכירו ביקר ובכבוד רב: