וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל כֹּה־תֹאמְר֣וּ לְדָוִ֗ד אֵֽין־חֵ֤פֶץ לַמֶּ֙לֶךְ֙ בְּמֹ֔הַר כִּ֗י בְּמֵאָה֙ עׇרְל֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים לְהִנָּקֵ֖ם בְּאֹיְבֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וְשָׁא֣וּל חָשַׁ֔ב לְהַפִּ֥יל אֶת־דָּוִ֖ד בְּיַד־פְּלִשְׁתִּֽים׃

וַאֲמַר שָׁאוּל כְּדֵין תֵּימְרוּן לְדָוִד לָא רַעֲוָא לְמַלְכָּא בְּמוֹהֲרִין אֱלָהֵין בְּמֵאָה עָרְלַת פְּלִשְׁתָּאֵי לְאִתְפְּרָעָא בְּשַׂנְאֵי מַלְכָּא וְשָׁאוּל חָשִׁיב לְמִמְסַר יַת דָוִד בִּידָא דִפְלִשְׁתָּאֵי:

במאה ערלות. חפצו במאה ערלות פלשתים, לבזותם להנקם מאויביו:

ושאול חשב. רצה לומר: אבל האמת, לבבו לא כן יחשוב, כי אם חשב להפילו ביד פלשתים:

במוהר. מתן הבתולות נקרא מוהר, כמו (שמות כב טז): כמוהר הבתולות: