וַאֲמַר יְהוֹנָתָן לְעוּלֵימָא נָטֵל זְיָנֵיהּ אִיתָא וְנֶעְבַּר לְאִסְטַרְטִיג עֲרֵלַיָא הָאִלֵין מָאִים יַעְבֵּיד יְיָ לָנָא נִסָא אֲרֵי לֵית קֳדָם יְיָ מַעְצוֹר לְמִפְרַק בְּסַגִיאֵי אוֹ בִזְעֵירֵי:
ויאמר וכו׳. היא האמירה הנאמר למעלה, ולפי שהפסיק הענין, נאמר שוב, כאומר נחזור לענין הראשון:
אולי יעשה וכו׳. קצר ולא אמר מה הדבר אשר יעשה, ומאליו יובן שרצה לומר דבר הצריך, והיא התשועה:
ברב. הן ברב עם הן במעט, כי הכל שוה אצלו:
מעצור. ענין מניעה, כמו (בראשית טז ב): עצרני ה׳ מלדת:
לכה ונעברה אל מצב הערלים האלה. רמז מזה כי מפני פחיתות' והיותם נבדלים ראוי שיהיו יונתן ונושא כליו נעזרי' בש"י לנצח אותן כי אין לשם יתעלה מעצו' להושיע ברב או במעט: