וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל אֶל־יְהֹוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הָ֣בָה תָמִ֑ים וַיִּלָּכֵ֧ד יוֹנָתָ֛ן וְשָׁא֖וּל וְהָעָ֥ם יָצָֽאוּ׃

וַאֲמַר שָׁאוּל קֳדָם יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל אַיְתִנֵיהּ בִּקְשׁוֹט וְאִיתְאָחַד יוֹנָתָן וְשָׁאוּל וְעַמָא נְפָקוּ:

הבה תמים. שיפול הגורל בהשגחה ולא במקרה:

הבה. תנה, כמו (בראשית כט כא): הבה את אשתי:

תמים. מלשון תם, רוצה לומר דבר שלם ואמת: