וַאֲחִיָּ֣ה בֶן־אֲחִט֡וּב אֲחִ֡י אִיכָב֣וֹד ׀ בֶּן־פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י כֹּהֵ֧ן ׀ יְהֹוָ֛ה בְּשִׁל֖וֹ נֹשֵׂ֣א אֵפ֑וֹד וְהָעָם֙ לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י הָלַ֖ךְ יוֹנָתָֽן׃

וַאֲחִיָה בַּר אֲחִיטוּב אֲחוּהִי דְאִיכָבוֹד בַּר פִּינְחָס בַּר עֵלִי כָּהֵין מְשַׁמֵשׁ קֳדָם יְיָ בְּשִׁילֹה לָבֵישׁ אֵיפוֹדָא וְעַמָא לָא יְדַע אֲרֵי אֲזַל יוֹנָתָן:

אחי איכבוד. אחיטוב היה אחי איכבוד:

כהן ה׳ בשלה. חוזר על עלי, שהיה כהן גדול בהיות שם המשכן:

נושא אפוד. הוא כולל גם לחושן עם האורים ותומים, ועל אחיה חוזר:

כהן ה' בשלה. שב אל עלי לא אל אחיה כי כבר היה חרב משכן שילה ואולם אמרו נושא אפוד בד שב אל אחיה והרצון בזה לפי מקומו כי הוא היה כהן גדול:

והעם לא ידע כי הלך יהונתן. אמנם אמר זה שאם ידעו היו הולכים עמו: