וְהָיָה֙ בְּי֣וֹם מִלְחֶ֔מֶת וְלֹ֨א נִמְצָ֜א חֶ֤רֶב וַֽחֲנִית֙ בְּיַ֣ד כׇּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֶת־שָׁא֖וּל וְאֶת־יוֹנָתָ֑ן וַתִּמָּצֵ֣א לְשָׁא֔וּל וּלְיוֹנָתָ֖ן בְּנֽוֹ׃

וַהֲוָה בְּיוֹמָא דִקְרָבָא וְלָא אִשְׁתְּכַח חַרְבָּא וּמוּרְנִיתָא בְּיַד כָּל עַמָא דְעִם שָׁאוּל וְעִם יוֹנָתָן וּמַשְׁכְּחָא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּרֵיהּ:

והיה ביום מלחמת. בעת שנלחמו עם פלשתים:

לא נמצא חרב. כי לא היה בישראל חרש ברזל לעשותם:

ותמצא. אבל לשאול וליונתן, להם לבדם נמצא חרב וחנית: