וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם נָחָשׁ֙ הָעַמּוֹנִ֔י בְּזֹאת֙ אֶכְרֹ֣ת לָכֶ֔ם בִּנְק֥וֹר לָכֶ֖ם כׇּל־עֵ֣ין יָמִ֑ין וְשַׂמְתִּ֥יהָ חֶרְפָּ֖ה עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל׃

וַאֲמַר לְהוֹן נָחָשׁ מַלְכָּא דִבְנֵי עַמוֹן בְּהָדָא אֶגְזַר לְכוֹן בְּמֵיקַר לְכוֹן כָּל עֵינָא דְיַמִינָא וַאֲשַׁוִינָה חִיסוּדָא עַל כָּל יִשְׂרָאֵל:

בזאת. בזה התנאי והאופן, שאנקר מכל איש עין ימינו:

ושמתיה חרפה. הדבר הזה יהי חרפה לכל ישראל, על שלא יוכלו להושיע אתכם מבזיון גדול כזה:

בנקור. ענין נקיבה, כמו (במדבר טז יד): העיני האנשים ההם תנקר: