בָּתַר כֵּן תְּהַךְ לְגִבְעַתָא דִי בָה אֲרוֹנָא דַייָ דְתַמָן אִסְטַרְטִינֵי פְלִשְׁתָּאֵי וִיהֵי כְמֵיעֲלָךְ תַּמָן לְקַרְתָּא וּתְעָרַע סִיעַת סַפְרַיָא נַחֲתִין מִבֵּית אַסְחָרוּתָא וְקָדָמֵיהוֹן נִבְלִין וְתוּפִּין וְצֶלְצְלִין וְכִנוֹרִין וְאִינוּן מְשַׁבְּחִין:
אחר כן. והאות השלישי, כאשר תבוא אל גבעת האלהים והיא קרית יערים, שעמד הארון שם בגבעה כמו שכתוב למעלה (ז א):
נבל וכו׳. בכדי לשמחם להשרות הנבואה עליהם, כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, (שבת ל ב) וכן נאמר באלישע (מלכים ב טו ג): והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳:
נציבי. פקידי פלשתים, מה שהציבו:
ופגעת. ענין פגישה:
חבל. סיעה, כמו (תהלים קיט סא): חבלי רשעים:
נבל ותוף וגו׳. שמות מיני כלי זמר:
