וַיֹּ֩אמֶר֩ דּ֨וֹד שָׁא֥וּל אֵלָ֛יו וְאֶֽל־נַעֲר֖וֹ אָ֣ן הֲלַכְתֶּ֑ם וַיֹּ֗אמֶר לְבַקֵּשׁ֙ אֶת־הָ֣אֲתֹנ֔וֹת וַנִּרְאֶ֣ה כִי־אַ֔יִן וַנָּב֖וֹא אֶל־שְׁמוּאֵֽל׃

וַאֲמַר אַח אֲבוּהִי דְשָׁאוּל לֵיהּ וּלְעוּלֵימֵיהּ לְאָן אֲזַלְתּוּן וַאֲמַר לְמִבְעֵי יַת אֲתָנַיָא וַחֲזֵינָא אֲרֵי לָא אַשְׁכַּחְנָא וַאֲתֵינָא לְוַת שְׁמוּאֵל:

ויאמר דוד שאול. בבואו אל הבמה, מצאו דודו ושאל להם, אן הלכתם:

כי אין. לא מצאנו אותם, ובאנו אל שמואל לשאלו עליהם:

דוד. אחי אביו:

אן. אנה, ובאה בחסרון הה״א: