בְּרַ֣ח ׀ דּוֹדִ֗י וּֽדְמֵה־לְךָ֤ לִצְבִי֙ א֚וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֔ים עַ֖ל הָרֵ֥י בְשָׂמִֽים׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
בְּרַח דּוֹדִי. מִן הַגּוֹלָה הַזֹּאת וּפְדֵנוּ מִבֵּינֵיהֶם:
וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי. לְמַהֵר הַגְּאֻלָּה, וְהַשְׁרֵה שְׁכִינָתְךָ עַל הָרֵי בְשָׂמִים. הוּא הַר הַמּוֹרִיָּה וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיִּבָּנֶה בִמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן:
הפעם הג'ברח דודי. אמרה כנסת ישראל אם תתאונ לשמוע שירי רד אלי [וברח] ממקום חבריך הם המלאכים המשרתים [לפניך] ובא אל הרי הבשמים [הם] הררי ציון ששם צוה י״י את הברכה חיים עד העולם:
(נשלם פי׳ שיר השירים שבח לעשה אורים:)
ברח דודי. ואני אמרתי לו אם יש לחשוש בזה, מהר ללכת מן הגנים, ודמה עצמך בקלות המרוצה לצבי וכו׳, ובוא על הרי בשמים, ואני אבוא אחריך ושם נשב ושם נדבר דברינו, ולא ימצא מי שם מקשיב אמרינו והנמשל הוא לומר כאילו בית יהודה משיב דבר, לומר אם כן מהר והשרה את שכינתך בבית המקדש מקום יקטירו שם הקטרת, וזה יהיה סיבה להשריש אמונתך ויראתך:
ברח. ענין מהירות ההליכה:
ודמה. מלשון דמיון:
לעופר. כן יקרא ילד האיל:
משל:והיא ג"כ מתיראה מן השומרים ואומרת ברח דודי ודמה לך לצבי לשוב אלי בכל פעם:
מליצה:וכן הרוח אומר אל השם ברח דודי למעון העליון כי אינך מתחבר עמי תמיד מפני החברים הקרובים אלי, שהם המדרגות הקרובים אל החומר ובכ"ז דמה לך לצבי או לעפר השב תמיד אל מקומו ומביט לאחוריו, כן תשוב אלי מעת לעת ומפקודה לפקודה:
ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים:
אמרה לו שכבר הכינה לו מה שיצטרך ושישתדל בחריצות ובתכלית המרוצה האפשרית לה לעלות על הרי בשמים והיא החכמה האלהית כמו שקדם ושלא יתרשל מזה:
זהו מה שנראה לנו בזאת המגלה והוא נאות מאד מצד הלשון והענין. ואנחנו חושבים שכבר עמדנו בלי ספק על הדרושי' הכוללים אשר כווננו בזה הספר והנה לשון הספר וסדורו יעיד עליו לנו. ואולם מהדרושים החלקיים אפשר שנשמטו ממנו עד שיהי׳ מכוון ענין למה שאמרנו שהוא על צד המשל לבד אבל זה מעט לפי מה שאחשוב:
ובכאן נשלם זה הבאור. והיתה השלמתו בסוף תמוז שנת שמנים ושש לפרט האלף הששי. והתהלה לאל לבדו אשר עזרנו ברחמיו וחסדיו. יהי שמו מבורך ומרומם על כל ברכה ותהלה. אמן:
