כֶּ֣רֶם הָיָ֤ה לִשְׁלֹמֹה֙ בְּבַ֣עַל הָמ֔וֹן נָתַ֥ן אֶת־הַכֶּ֖רֶם לַנֹּטְרִ֑ים אִ֛ישׁ יָבִ֥א בְּפִרְי֖וֹ אֶ֥לֶף כָּֽסֶף׃

כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה. זוּ כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל":

בְּבַעַל הָמוֹן. בִּיְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהִיא רַבַּת עַם וְהָמוֹן רָב:

בַּעַל. לְשׁוֹן מִישׁוֹר, כְּמוֹ "מִבַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן":

נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים. מְסָרָהּ לְיַד אֲדוֹנִים קָשִׁים: בָּבֶל, מָדַי, יָוָן וֶאֱדוֹם. בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים מָצָאתִי מִקְצָת סְמָךְ עַל נוֹטְרִים הַלָּלוּ, שֶׁהֵם הַמַּלְכֻיּוֹת:

אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ. כָּל מַה שֶׁיָּכְלוּ לִגְבּוֹת מֵהֶן: גֻּלְגָּלִיּוֹת וְאַרְנוּנְיוֹת וְאַנְפָּרוּת, הַכֹּל גָּבוּ מֵהֶם לְהָבִיא לְתוֹךְ בֵּיתָם:

הפעם הב'(אמרה) כרם היה לשלמה [בבעל המון אמרה להלל נפשה לרוב אהבתה בדודה והענין כי] הנה שלמה המלך נתן כרמו לנוטרים ויקח בפרי הכרם [שהביאו לו הנוטרים] אלף כסך ואני לא עשיתי כן רק כרמי (שלי) לפני אני אתענג בו עמך ולא ארצה ממון [ולא קרן ולא ריוח] וקח אתה שלמה (מימי) פרי כרמך וגם יקחו עוד מאתים הנוטרים:

הפעם הג'כרם היה לשלמה. כענין כי כרם י״י צבאות בית ישראל והענין כי שלמה מלך על כל ישראל [וזה ענין בבעל המון שכל ההמון היה שלו]:

נתן את הכרם לנוטרים. הענין שהוא סבב שתחלק המלכות ולא נתן לבניו ירושלה כי אם ב׳ חלקים מי״ב והם יהודה ובנימין:

איש יביא בפריו אלף כסף. זה ירבעם בן נבט שהיו לו י׳ חלקים:

כרם היה לשלמה. עתה חזרה החשוקה לספר ולומר, הנה בעבור שהייתי מחזרת אחר שלום הקרובה יקרה דברי בעיניו לקלס את כל מאמרי, כי החשוק הזה היקר בעיני כמלך שלמה היה לו כרם במישור שמצוים שם המון עם רב, ועל כי חשש מגנבה מסרו לשומרים מחולפים בזה אחר זה, באופן שכל שומר בזמנו יביא לעצמו אלף כסף, וזהו בעבור חלקו בפרי הכרם בשכר השמירה, ושאר הכסף יהיה להחשוק בעל הכרם והנמשל הוא על עדת ישראל המכונים בשם כרם, כמו שנאמר כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל. ואותם מסר לשומרים, הם מלכי ישראל שמלכו זה אחר זה. וכל אחד משל בזמנו על עשרת השבטים. ובא הרמז באלף, שהם עשרה מאות מאה לשבט:

בבעל. במישור וכן בעל גד (יהושע יא יז):

המון. ענין עם רב:

משל:והראיה לזה כי כרם היה לשלמה בבעל המון, והכרם היה גדול כ"כ עד שהנוטרים ששמרוהו הביאו לו כ"א אלף כסף בשכר פירותיו:

מליצה:כרם הרוח מספרת איך היה לה שלום עם היצה"ר ולא השבית אותו מעבודת ה' כי הנה היה לו לשלמה כרם בבעל המון, כבר בארנו (למעלה ס"א ואו, ז' י"ג) כי הפעולות שיעשה אדם להשיג איזה תכלית נמשלים במליצה לנטיעת כרם, והנה שלמה היה לו כרם גדול ר"ל המון פעולות ומעשים ועסקים שעסק בין בחכמה ודעת בין במצות ומע"ט לכן אמר שהיה הכרם בבעל המון רב כי רבו מעשיו ועניניו ומצותיו, ונתן את הכרם לנוטרים שבני ירושלים שהם כחות גופו כולם נטרו את הכרם ועסקו בעבודתו, כי כחות השכל נטרו גפני העיון והמושכלות וכחות החיים נטרו אשכלות העבודה והמצות וכל איש הרויח בפריו אלף כסף ר"ל שכר הרבה ודברים יקרי הערך הנכספים ונחמדים:

כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את הכרם לנוטרים איש יביא בפריו אלף כסף:

אמר מספר איכות הגעת זאת ההשגה ועניינה כי לשלמה והוא השכל היה כרם בבעל המון ר״ל בבעל הרבוי והוא המציאות המוחש כי בו יהיה הרבוי ואולם המציאות המושכל אשר המציאות המוחש עלול ממנו אין רבוי בו כלל ושזה הכרם נתן לנוטרים לשמור הפרי אשר יצא ממנו והוא הסדור המושכל אשר נמצא בו בכח להמציאו אל השכל ואלו הנוטרים הם הכחות המרגישות והכח המדמה והכח הזוכר כי הם ישמרו זה הפרי וישתדלו בשיהיה כל הפרי ההוא לשלמה וזה יהיה כשיעתק מהסדור הנמצא בנמצא המוחש אל הסדור המושכל אשר הסדור אשר בנמצא המוחש הוא עלול ממנו. ואולם אמרו איש יביא בפריו אלף כסף הרצון בו כי מי שיחקור בנמצא המוחש בשלמות ישיג ממנו על האופן השלם זה הפרי אשר זכרנו והוציא זה בלשון מורה על אחדות במספר ועל רבוי יחד ר״ל אלף כי מי שיתבונן בזה הרבוי אשר לצורות בזה הנמצא המוחש ישיג מהם הצורה האחת אשר הם עלולות ממנה והיא להם במדרגת הצורה והפועל והתכלית על שכבר יעלה בזאת האופן הרבוי אל האחד וזה שהם קצתם במדרגת הצורה לקצת ולא יסורו מעלות בזה האופן עד שיכלה אל הצורה האחרונה: