שִׁיר הַשִּׁירִים ח׳ · א׳

מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי. שֶׁתָּבֹא לְנַחֲמֵנִי כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה יוֹסֵף לְאֶחָיו שֶׁגְּמָלוּהוּ רָעָה, וְנֶאֱמַר בּוֹ "וַיְנַחֵם אוֹתָם":

אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ. אֶמְצָא נְבִיאֶיךָ מְדַבְּרִים בִּשְׁמֶךָ, וַאֲחַבְּקֵם וַאֲנַשְּׁקֵם. גַּם יָדַעְתִּי כִּי "לֹא יָבֻזוּ לִי", כִּי כְדַאי הִיא אַהֲבָתְךָ שֶׁתְּהֵא אֲהוּבָתְךָ סוֹבֶבֶת לְחַזֵּר אַחֲרֶיהָ:

הפעם הב'ועתה לכה דודי נצא השדה כי לא נוכל להתחבר במדינה ומי יתנך כאח לי עד שאביאך בפרהסיא אל בית אמי והיא תלמדני היאך אשקך מיין הרקח:

הפעם הג'(מי יתנך כאח לי. אמ׳ כנסת ישראל למשיח מי יתנך כאח לי ואמצא אותך) ואדבק עמך:

מי יתנך כאח לי. גם זה מדברי החשוקה, תשלח אמריה לומר אל החשוק הן אתאוה לנשק אותך בשוק בפומבי, אבל בוש אני פן אהיה לבוז ומי יתן אותך שתהיה למולי כאח קטן שעדיין יונק שדי אמי, שאין בושה אחותו לנשקו בשוקים, כי אם כן היית למולי הייתי מנשק אותך כאשר מצאתיך בשוק, והייתי אם כן ממלא תאותי, וגם לא היה מי מבזה אותי. והנמשל הוא לומר מי יתן ויסורו הסבות המונעות אותי מעבודה תמימה, כי אם כן היה הייתי אז עוסקת בתורה ובמצות בכל מקומות מהלכתי:

שדי אמי. דדי אמי:

בחוץ. בשוק:

אשקך. מלשון נשיקה:

יבזו. מלשון בזיון:

משל:מי. הרעיה מתעצבת עתה על שהוצרכה לעזוב בית אמה ומשפחתה ולשוטט עם דודה בשדות ומדבריות ואומרת מי יתן יחזקו אותך כאלו אתה אח לי אשר ינק משדי אמי עד שגם אם אשקך בחוץ לא יבוזו לי:

מליצה:מי. הנפש תזכר עוד רגע את המעמד שהיתה בו בחיי הגויה ותתעצב על גויתה, כמ"ש חז"ל שהנשמה מתאבלת על הגוף כל י"ב חדש, אבל אינה מתאבלת על המעמד שהיתה בחיים. אשר כל היום יגורו עמה היצה"ר והתאוה והמתעורר מלחמות, והמלך הגדול שהוא היצ"ה בנה עליה מצודים גדולים וכבשה תחת ידו, רק היתה מתאוה אם היתה במדרגת משה ואליהו. שלא היה הגוף ויצרי מעלליו משביתים אותה מדבקות הרוחני, כהאלהיים האלה שהיה בכחם להפשיט שמלותם הצואים בכל עת, ולהפרד מן הגויה אל הנבואה והדיבוק העליון, עד שהיה בכחם לדור בעליה ובחצר, ר"ל להתפשט מן הגויה ולהתדבק בהדרת קדש, וללבוש כתנות אור, ולהביא את הכבוד העליון אל היכלם שישכון בתוכם, כמו מרע"ה שהיה מתנבא בעד נפשו בגופו בלא חרדה ורתת, וז"ש מי יתנך כאח לי, שיהיה ה' כאח דבוק אל הנשמה אחותו, (כי היא אחות המלך מצד שרשה העליון) ושיהיה כיונק שדי אמה, שאם הנפש היא הגויה (כנ"ל א' ו' ג' ד') תניקהו ג"כ משוד תנחומותיה כי יקבל עבודת הגוף ג"כ לרצון, וזה יהיה בשני אופנים, א) אמצאך בחוץ אשקך שאוכל לצאת מן העיר חוצה לה ר"ל להפרד מן החומר ושם אמצא את ה' ואשקהו ואתחבר עם נשיקות פיהו ודברות קדשו, ובנות ירושלים שהם כחות הגויה לא יבוזו לי ולא יעצרו בעדי מלהפרד ולהתחבר עם דודי בכל עת:

מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי: אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני:

אלו הפסוקים הם לפי המשל מבוארים במעט באור וזה שהיא אמרה להורות על חוזק החשק אשר לה להתקרב אליו כפי מה שאפשר לה שהיא חושקת שיהיה כאח ויהיה יונק שדי אמה כדי שתוכל לנשקו במקום רואים בלא בושת וזה כי העלמה לא תבוש לנשק אחיה היונק בפני כל אדם ולא יבזוה האנשים על זה ואם היה הענין כן הייתי מנהגת ומביאה אותך אל בית אמי אשר תלמדני ותנהגני והייתי משקה אותך ממשתה הערבים. ואולם לפי הנמשל יהיה הרצון בזה שהיא משגת בקושי מהחוש מה שיצטרך להכין אל השכל באלו החקירות וזה לשתי סבות לקושי הענין בעצמו ולקושי הנהיגה החושים לחפש במה שיצטרך החפוש עליו מן החוש ונתייראה מפני זה פן יקרה טעות בהשגתה אמרה מי יתן והיית כאח לי יונק שדי אמי עד שתנהיג כחות החוש אל מה שיצטרך החקירה עליו כי בלי ספק לולי יתיישרו בזה מהשכל לא תשלם זאת ההשגה וזה מבואר בנפשו ואז כאשר אמצאך בחוש שתהיה טרוד בהשגתם וזה אמנם יהיה כשישלם מן החוש השגת מה שיצטרך החפוש עליו הנה אדבק עמך ואשקך וזה יהיה סבה לקלות השגתך המבוקש ועוד שהם יהיו יותר נכנעים אליך כאשר תהיה ההנהגה בהם מסודרות ממך ממה שהם נכנעים אלי וזה כי הם מבזים אותי ואותך לא יבוזו אך יחשקו להפיק רצונך ובזה אהיה מנהגת ומביאה אותך אל בית אמי אשר תלמדני והיא הנפש המרגשת להשקות אותך מהמשקים אשר השגתי אותם מהחוש ומהכח הזוכר: