שִׁיר הַשִּׁירִים ז׳ · ה׳

צַוָּארֵ֖ךְ כְּמִגְדַּ֣ל הַשֵּׁ֑ן עֵינַ֜יִךְ בְּרֵכ֣וֹת בְּחֶשְׁבּ֗וֹן עַל־שַׁ֙עַר֙ בַּת־רַבִּ֔ים אַפֵּךְ֙ כְּמִגְדַּ֣ל הַלְּבָנ֔וֹן צוֹפֶ֖ה פְּנֵ֥י דַמָּֽשֶׂק׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

צַוָּארֵךְ. הַהֵיכָל וְהַמִּזְבֵּחַ שֶׁהֵם זְקוּפִים וּגְבֹהִים, וְלִשְׁכַּת הַגָּזִית גַּם הִיא שָׁם עֲשׂוּיָה לְחֹזֶק וּלְמָגֵן "כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן":

עֵינַיִךְ. כַּבְּרֵכוֹת אֲשֶׁר בְּחֶשְׁבּוֹן הַמּוֹשְׁכוֹת מָיִם, כָּךְ עֵינַיִךְ עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים. חֲכָמַיִךְ, כְּשֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, הָעִיר בַּת רַבַּת עָם, וַעֲסוּקִים בְּחֶשְׁבּוֹן תְּקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת, חָכְמָתָם וּבִינָתָם לְעֵינֵי הָעַמִּים, מוֹשְׁכוֹת כִּבְרֵכוֹת מָיִם. וְעוֹד יֵשׁ לְפָרֵשׁ "בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן" כְּמוֹ "יוֹנִים" וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא: "הַלּוֹקֵחַ יוֹנֵי שׁוֹבָךְ מַפְרִיחַ בְּרִיכָה רִאשׁוֹנָה". קוביד"ש בְּלַעַ"ז:

אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן. אֵינִי יָכוֹל לְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן חֹטֶם, לֹא לְעִנְיַן פְּשָׁט וְלֹא לְעִנְיַן דֻּגְמָא, כִּי מַה קִּלּוּס נוֹי יֵשׁ בְּחֹטֶם גָּדוֹל וְזָקוּף כְּמִגְדָּל? וְאוֹמֵר אֲנִי, "אַפֵּךְ" לְשׁוֹן פָּנִים, וְזֶה שֶׁהוּא אוֹמֵר לְשׁוֹן יָחִיד, וְאֵינוֹ אוֹמֵר "אַפַּיִךְ", שֶׁעַל הַמֵּצַח הוּא מְדַבֵּר שֶׁהוּא עִיקַר הַכָּרַת פָּנִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם". וְתֵדַע, שֶׁהֲרֵי מְקַלְּסָם וְהוֹלֵךְ מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. "עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן", וְאַחֲרֵיהֶם הַמֵּצַח. וְכֵן הָאֻמּוֹת מְקַלְּסוֹת "מִצְחֲךָ חָזָק לְעֻמַּת" מֵצַח כָּל הַבָּאִים לְהַרְעוֹתֵךְ וּלְפַתּוֹתֵךְ: כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן

צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק. רָאִיתִי בַמִּדְרָשׁ זֶה בֵית יַעַר הַלְּבָנוֹן שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה, שֶׁהָעוֹמֵד עָלָיו צוֹפֶה וּמוֹנֶה כַּמָּה בָתִּים יֵשׁ בְּדַמָּשֶׂק. דָּבָר אַחֵר: פָּנַיִךְ צוֹפוֹת פְּנֵי דַמָּשֶׂק מְצַפּוֹת לְבֹא שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם עַד דַּמֶּשֶׂק, שֶׁעֲתִידָה לְהַרְחִיב עַד דַּמָּשֶׂק:

מקור: ספריא · CC BY

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

הפעם הא'אפך. החוטם:

הפעם הב'צוארך כמגדל השן. לבן:

ואחר שדמה עיניה לברכות שהן רחבות דמה החוטם [למגדל] שהוא שוה בלי עוות:

הפעם הג'צוארך. ראשי הצבא:

עיניך. הנביאים שהיו בתחלה בחשבון עתה יהיו רבים:

(אפך. הוא הכהן הגדול) כענין ישימו קטורה באפך:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

צוארך כמגדל השן. הצואר שלך יהיה זקוף ומיושר ובתכלית הלובן, כמו מגדל משן הפיל והנמשל הוא על בית המקדש שהוא חזקן ומבצרן של ישראל, כצואר הזה שהוא חוזק האדם, שיעמוד על הר גבוה תלול ויהיה בנוי בהמבחר שבבנינים, משם יבא מחילת החטא ולבון העון:

עיניך ברכות חשבון. עיניך תהיינה זכות ובהירות, כמו הברכות שבעיר חשבון אצל השער ששמו בת רבים והנמשל הוא על החכמים שהם עיני העדה להורותם הדרך אשר ילכו בה, שהמה יהיו כברכות מים המשקים את הגנות:

אפך. חוטמך יהיה ביושר נמרץ מבלי עקמימות, כמגדל העומד ביער הלבנון הרואה פני דמשק שהוא ממולו, ואותו המגדל היה בנוי ביושר רב והנמשל הוא על השופט אשר יהיה בימים ההם שהוא תואר פני הדור, כחוטם הזה שהוא תואר הפרצוף, והוא יהיה מיושר בלי עקמימות כמגדל הזה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

השן. שן הפיל:

ברכות. מקום בנוי באבנים ובסיד ושם מתכנסים המים וכן בתעלת הברכה (מ״ב יח יז):

אפך. חוטמך צופה. ענין הבטה וראיה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

משל:צוארך. וכן צוארך הדומה כמגדל השן. ועיניך הדומים כברכות בחשבון. [שכן יזלו לחות ורעננות]. הלא ראוי שימצאו על שער בת רבים. בעיר כלילת יופי, לא במדבר חורבה. וכן אפך הדומה כמגדל הלבנון. הלא הוא צופה פני דמשק. לעיר מושב לא למדבר חורבה. למה ישכנו הכלולים ביופי בודד חררים במדבר:

מליצה:צוארך. וכן צוארך שהוא ציור אל ממשלת השכל והנפש על הגויה והכח המתעורר שלו והוא דומה כמגדל השן, שמשם ילחמו את אויבים בשער, וכן משם ימשול על כחות הגוף לדכאם תחת רגליו (כנ"ל ד' ד') וכן עיניך שהם עיני השכל הרואה ומחשב ויועץ ומעיין על כל עניני הגויה, הם דומות כברכות ששם יקוו המים, וכן יתקבצו שם כל ההרגשות שאספו החושים בכח השומר והם ברכות בחשבון. לחשוב מחשבות ולספור כל דרכי הגויה ופעולותיה תועלותיה ומפסידיה. הלא ראוי שהם יעמדו על שער בת רבים. שהיא בשער ירושלים היא הגויה ששם נקבצו רבים, צבא כחות הגויה והמוניה. שהם יקבלו הצווי והנהגת הנפש וחשבונותיה, לא כן אחר המות איה שוקל איה סופר ואין מעשה ודעת וחשבון בשאול. וכן אפך הדומה כמגדל הלבנון. שהוא השכל העיוני שהוא פני הנפש וצורתה. (שצורת הנפש היא ההשכלה). והוא דומה כמגדל הלבנון שמשם רואים וצופים כל הנטיעות אשר בלבנון. וכן משם ישכיל ויתבונן על כל המעשים אשר כנן ה' בעולמו. ועל נטיעותיו אשר נטע בגן הלבנון שהוא בכלל המציאות במעל ובשפל. והלא אפך זה צופה פני דמשק. שהיא עיר אחרת חוץ מירושלים ומגבול א"י ממזרח שמש, והיא מליצה על ששכל העיוני צופה בחקירותיו על העיר הגדולה והמדינה המיוחדת שהוא עולם הכללי הגשמי, וכל הנמצא ממזרח שמש עד מבואו. (לא כהשכל המעשי שאינו מביט רק בעיר ירושלים שהוא הגויה וצרכיה). וגם השכל העיוני הזה מצד שחוקר וצופה על העולם המורגש השפל וכל אשר בו (שזה רומז בדמשק שהוא ארץ העמים ואין בו קדושה) זה יופסק אחר המות שלא ישיג עוד נמצאים בעלי גשם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רלב״ג

רבי לוי בן גרשום · פרובנס, המאה ה־14

צוארך כמגדל השן עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק:

אמר שצוארה הוא כמגדל השן שהוא חזק מאד להורות על שמה שתשפיע אליו חזק מאד הוא לפי החוזק האפשרי בכאן ולזה קצר בכאן ולא אמר בנוי לתלפיות וגו' כי זה אמנם היה אפשר בחכמות הלמודיות לא בחכמה הטבעית להיות מופתיה מופתי ראיה. ואולם אמרו עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים הוא נפלא וזה כי חשבון ורבים היו עיירות והם עם זה מורים על ההשגות והריבוי ויאמר לפי המשל שמה שתשקיף אותו ותשיגהו הם כמו ברכות מים אשר בחשבון ועל שער בת רבים שהם מתמידות ההגרה זה אם יהיו בחשבון ועל שער בת רבים ברכות מים על זה התואר ואולם אם לא יהיו שם ברכות מים על זה התואר יהיה המאמר כולו לפי הנמשל והנה הכונה בו לפי הנמשל שעם החשבון המופלג והרבוי אשר יקובץ אליה באמצעות הכח הזוכר יהיה מה שתשיגהו אותו והוא אשר המשיל אותו בעינים כמו ברכות המים להשקות מהם השכל. ואולם אמרו אפך כמגדל הלבנון ירצה בו שאופן השקפתה ועיונה הוא חוזק יפיה ומכוון אל התכלית הטוב האפשרי כמגדל הלבנון והוא בית המקדש. ואמר צופה פני דמשק לפי שבדמשק ימצא מבחר הפירות ויאמר שהבטתה הוא נוכח המקום אשר יגיעו ממנו הפירות המכוונים כאלו יאמר שהיא מכוונת בכל עוז אל מה שיגיע אל התכלית המכוון באלו הדרושים אל השכל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל