שִׁיר הַשִּׁירִים ה׳ · ד׳

דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר. שֶׁאֵצֶל הַדֶּלֶת, וְרָאִיתִי יָדוֹ, וְנֶהֶפְכוּ עָלַי הֲמוֹן מֵעַי לָשׁוּב לְאַהֲבָתוֹ וְלִפְתּחַ לוֹ:

הפעם הג'מן החור. מחלון [של] רקיע:

דודי שלח ידו מן החור. אחר זה הושיט החשוק את ידו מן החור שאצל הדלת, הכוונה היה למען תראה ידו ותגעגע עליו ויצר לה בהפרידו ממנה:

ומעי המו עליו. כאשר ראיתי ידו השלוחה מן החור, נצטערתי בעבורו ונכמרו רחמי והנמשל הוא לומר שהמקום ברוך הוא שלח דברו על ידי חגי וזכריה לנבאות לה שבא הקץ, ועל ידי זה נתעוררה לבנות הבית, כמו שנאמר והתנבי חגי נביאה וזכריה וגו׳ באדין קמו זרובבל וגו׳ ושריו למבנא בית אלהא וגו׳ קמתי אני:

שלח. ענין הושטה:

החור. הנקב:

המו. מלשון המייה והוא ענין צער והכמרת רחמים וכן ועל כן המו מעי לו (ירמיה לא יט):

עליו. בעבורו:

משל:ואז שלח הדוד את ידו מן החור לפתוח המנעול ואז המו מעיה עליו:

מליצה:דודי ואז כראות הדוד העליון כי דלתות ביתה סגורה בפניו שלח ידו (שהוא הנבואה כמ"ש וישלח ידו ויגע על פי. והנה יד שלוחה אלי, כה אמר ה' אלי בחזקת היד) הגיע אליה דבר הנבואה דרך החור, ר"ל לא נכנס לתוך חדרה להתיחד עמה פנים אל פנים ולהוציאה אליו, כמו בדברות הקודמים, רק הודיע לה דבר נבואתו שהיה מלא תוכחות ועונשים, ואז מעי המו עליו, שהתחילה להתחרט על מעשיה, ולהתאוות אל ירחי קדם בסוד ה' עלי אהלה:

דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו:

אמרה שכאשר שלח ידו מן החור והוא הפתח הקטן אשר לו בזה המבוקש ועזר אותה והיישיר אותה אל הצד אשר בו ישלם לה הכנת מה שהוא צריך אליו מן החוש הנה היה לבה הומה עליה לחוזק חשקה למלאות תאוותו. והנה פירשנו מעי ולבי על דרך ותורתך בתוך מעי: