שִׁיר הַשִּׁירִים ה׳ · א׳

בָּאתִי לְגַנִּי. בִּימֵי חֲנֻכַּת הַבָּיִת:

אָרִיתִי. לָקַטְתִּי, וְהוּא לְשׁוֹן מִשְׁנָה: "כִּמְלֹא אוֹרֶה וְסַלּוֹ", וְאַף לְשׁוֹן מִקְרָא "וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ". וְנֶאֱמַר עַל שֵׁם הַקְּטֹרֶת, שֶׁהִקְטִירוּ קְטֹרֶת יָחִיד הַנְּשִׂיאִים עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן וְנִתְקַבְּלָה, וְהוּא דָבָר שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג לְדוֹרוֹת. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר: "אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי". יֵשׁ דְּבַשׁ שֶׁהוּא גָדֵל בְּקָנִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ". וְ"יַעְרַת" הִיא לְשׁוֹן קָנֶה, כְּמוֹ "וַתָּשֶׂם בַּסּוּף", וְשַׁוִּיתָהּ בְּיַעֲרָא. וּמוֹצְצִין הַדְּבַשׁ וּמַשְׁלִיכִין הָעֵץ. וַאֲנִי מֵרֹב חִבָּה "אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי", אָכַלְתִּי הַקָּנֶה עִם הַדְּבַשׁ, אֶת שֶׁאֵינוֹ רָאוּי עִם הָרָאוּי, קְטֹרֶת נְדָבָה, וְכֵן שְׂעִירֵי חַטָּאת שֶׁהִקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים, וְאֵין חַטָּאת קְרֵבָה נְדָבָה, וַאֲנִי קִבַּלְתִּים בּוֹ בַיּוֹם:

שָׁתִיתִי יֵינִי. הֵם הַנְּסָכִים:

עִם חֲלָבִי. מָתְקוּ וְצַחוּ מֵחָלָב:

אִכְלוּ רֵעִים. בְּאֹהֶל מוֹעֵד אַהֲרֹן וּבָנָיו, וּבְבֵית עוֹלָמִים הַכֹּהֲנִים כֻּלָּם:

שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל אוֹכְלֵי בְשַׂר זֶבַח הַשְּׁלָמִים שֶׁהִקְרִיבוּ לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:

הפעם הא'אריתי. [כמו] לקטתי כמו וארוה כל עוברי דרך:

יערי. י״א כמו ביערת הדבש וי״א שהוא קנה (מ)תרגו׳ ותשם בסוף [ביערה] (והענין קנה סוקר):

הפעם הב'והנה הלך והשתוקקה אליו אחר שאמ׳ (לה) באתי לגני ואריתי מורי והאכלתי רעי וחברי והשקיתים עד ששכרו:

הפעם הג'אמרה השכינה באתי לגבי שבתי למקומי למעלה אחר שקבלתי נסוך היין ולחם הפנים והבכורים והיו ישראל שמחים ואוכלים שלמים והענין למה לי רוב זבחיכם יאמר י״י שבעתי עולות אלים [כענין כי לי כל חיתו יער ואלו הוצרכתי יש לי הכל]:

באתי לגני. החשוק שלח דברו וכה אמר כן אעשה ואמהר לבא אל הגן שהכנת לי ואלקט המור עם שאר, מיני הבושם שהזמנת לי ואת הדבש אוכל לתאוה עד שאוכל גם הקנים למצוץ הדבש מהם. ואשתה היין עם החלב שהזמנת לי:

אכלו רעים. למרבית השמחה אזמן קרואים ואפייסם לאכול, וכה אומר להם אכלו רעים וגו׳ והנמשל הוא לומר כאילו המקום ברוך הוא מבטיח ואומר הנה חיש מהר אשרה שכינתי בקרבך, ואקבל ברצון קטורת הסמים, ואש תרד מן השמים ותאכל עצי המערכה עם הקרבנות אשר יערבו עלי כדבש, ואקבל ברצון נסכי היין אשר ימתקו עלי כחלב, והכהנים בני אהרן יאכלו חלקם ממותר אשי:

באתי. עבר במקום עתיד וכן אריתי אכלתי שתיתי:

אריתי. ענין לקיטה, כמו וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ יג):

יערי. כן יקראו הקנים שגדל בהם הדבש וכן ביערת הדבש (ש״א יד כז):

ושכרו. ענין השתיה יותר מכדי המדה:

דודים. אהובים:

משל:והדוד אומר שבא לגנו ואכל מפריו ועושה סעודת מריעים לריעים וידידים:

הדוד שב למעונתו והרעיה נרדמה בחדרי שלמה ושכחה את דודה ימים רבים:

ובזה נשלם השיר השלישי:

מליצה:והדוד העליון משיב: הנה באתי לגני. שע"י התעוררות הנפש הנזכר הגיע עת דודים ונתיחדו הידידים, (ובמדרש באתי לגני לגנוני עקר שכינה מתחלה לא בתחנונים היתה) אריתי מורי, מצייר כי קבל ניחוח מן הגן הזה, שהיא עבודת הנפש ופעולותיה בכל מחלקותיה. א) מן כחות הרוחנים הנבררים מנפש החיונית, שעז"א אריתי מורי עם בשמי, שכבר בארנו (א' י"ג, ג' ו'. ד' ו') שמור הנזכר בספר הזה רומז להזך והרוחניות של הנפש החיונית, כי המור הוא המוסק שהוא דם הצרור המריח ריח טוב הנמצא בחיה שבהודו, יאמר כי לקט המור עם כל בשמיו ורוחניותו. ב) מן כחות הרוחנים הנבררים מנפש הצומחת שזה משל היער הצומח עצים יאמר שאכל היער עם דבשו ר"ל שקבל פעולת הנפש הזאת ועבודתו בקדש, למשל המצות התלויות באכילה ושתיה כמו אכילת הקרבנות אכילה בשבתות ויו"ט וכדומה, היא דבש היער הצומח מנפש הצומחת. המצות התלויות במדות ובכחות החי הוא מור של הדם החי. ג) פעולת הנפש השכליית שזה הנמשל ביין וחלב כמ"ש ולכן שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב (ישעיהו נ״ה:א׳) כמ"ש בפי' שמה, ועז"א שתיתי ייני עם חלבי, ועי"ז משפיע שפע ברכה ונדבה על כל המציאות, שכולם מתברכים באמצעות המע"ט העולים מטיב הנפשות ועבודתן, ועז"א אכלו רעים, והם העולמות הרוחנים, שתו ושכרו דודים, יתר העולמות, (עיין בזהר ויקרא דף ד' ודף ז'), כי באמצעות המקדש והקרבנות ועבודת הנפשות, אשר נפש שלמה היתה להם צפירת תפארה, התברכו עליונים ותחתונים:

הדוד העליון שב למעון קדשו והכלה הכלולה שבה אל הגויה ונרדמה בחיקו ולא זכרה את דודה ימים רבים,

ובזה נשלם השיר השלישי:

באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים:

השיב אליה כי כבר עשה מה שכוון אליו והוא השגת אלו ההתחלות והמשיגי' הכוללים אשר אפשר לו החקירה עליהם תחלה כאלו תאמר החומר הרחוק והמשיגים הכוללים אשר אפשר לו החקירה לנמצאות המשתנות במה שהם משתנות כי השגת אלו קודמת בהכרח לסדר להשגת המניע הרחוק כמו שהתבאר למי שעיין בחכמה הטבעית. והנה הוציא ענין השגתו בענין מורה על ערוב וכללות מצד ענין הכללות אשר באלו ההשגות ולזה אמר מורי עם בשמי יערי עם דבשי ייני עם חלבי. ואמר להורות על ערבות מה שכבר השיג אותו מזה הדרוש שיאכלו עמו הרעים והדודי׳ אשר אפשר להם זה והם בעלי שכל ואמנם אמר זה להורות על התשוקה אשר בטבע למי שהשיג דבר מה להשפיע לזולתו וכאלו זה הוא אחד מהמיישירים אל הגעת זאת ההשגה עם מה שבה מהקושי עד שכבר טעו בה כל הקודמים מהפילוסופים אשר הגיעו דבריהם לארסטוס כמו שנזכר בראשון מהשמע ובשני ממה שאחר הטבע והנה הטעות אשר היה להם בזאת ההתחלה היה הסבה אל שטעו בכל מה שאחר ההתחלות: